קיר הסטודיו 01–27 ארבעה פרקים
יומן סטודיו · עשרים ושבע עבודות
יעקב גילה
צייר. דיוקנאות שמסתכלים חזרה, מופשט רועש, ומקומות שיודעים לשתוק.
העמוד הזה הוא הקיר של הסטודיו. העבודות תלויות אחת ליד השנייה, כל אחת ברוחב שהיחס שלה מכתיב - בד עומד נשאר צר, בד שוכב נשאר רחב. שום עבודה לא נחתכה כדי להיכנס למשבצת.
לרדת לאט מלמעלה,
או ללחוץ על בד ולראות אותו גדול.
פרק א׳ · ארבע־עשרה עבודות
דיוקנאות
ארבע־עשרה דמויות, ורובן מסתכלות ישר. הרקע אף פעם לא מנסה להיות חדר - הוא צבע אחד, מלא, שתפקידו היחיד להחזיק את הפנים.
פרק ב׳ · שש עבודות
מופשט
כאן הקו השחור לוקח פיקוד. צורות אורגניות נדחסות אחת לתוך השנייה עד שכמעט לא נשאר אוויר - וזה בדיוק העניין. אין מרכז אחד; העין מוצאת לעצמה דרך.
פרק ג׳ · חמש עבודות
נוף ומקום
מים, הרים, חלון פתוח ורחוב אחד צבעוני. אותה יד, ווליום נמוך יותר. אחרי הצפיפות של הפרק הקודם, פה יש איפה לנשום.
גם בנוף השקט ביותר הצבע לא מתנצל. פשוט מדבר לאט.
פרק ד׳ · שתי עבודות
שני עדים
חתולים וכלבים. שתי עבודות בלבד, ובכל זאת אותו מבט ישר שיש לדמויות בפרק הראשון.
מקום שמור לדיוקן של האמן. התמונה תיכנס לכאן.
מן הסטודיו
על האמן
יעקב גילה מצייר אנשים. כמעט כל הדמויות פונות ישירות אל הצופה - מבט אחד, ארוך, בלי דרמה מסביב.
הרקע בדיוקנאות נשאר צבע אחד ומלא: סגול, טרהקוטה, צהוב, כתום שרוף. אין רהיטים, אין נוף ואין סיפור צדדי שגונב את תשומת הלב. מה שנשאר זה עור, בד, תכשיט - והפנים.
לצד הדיוקנאות יש גוף עבודות אחר לגמרי: מופשט צפוף, קווי מתאר שחורים ועבים, וצורות אורגניות שנדחקות זו בזו עד קצה הבד. שם הצבע כבר לא מחזיק דמות - הוא עומד בזכות עצמו, וצועק.
ובין שני אלה יש את המקומות השקטים. מפלים, נהר בין הרים, חלון שנפתח אל עמק, ורחוב של בתים צבעוניים. אותה אהבה לצבע, רק בנשימה אחרת.
כל בד נחתם באותה חתימה קטנה בפינה.
הצבעים שחוזרים:
הטקסט הזה נכתב לפי מה שנראה בעבודות עצמן, והכותרות בקטלוג הן תיאוריות בלבד. שמות, שנים, מידות וטכניקה - יתווספו כשיהיו.
פתק על הדלת
יצירת קשר
לשאלה על עבודה מסוימת, לבקשה לראות אותה מקרוב, או פשוט כדי להגיד משהו - אפשר להתקשר.
טלפון 052-692-0134
אין כאן טופס. מרימים טלפון.